תקציר בראשית פרק יח

בראשית יח: הבשורה על הולדת יצחק

15-1: הביקור אצל אברהם והבשורה על הולדת הבן

הסיפור נפתח בהתגלות של האל לאברהם. אברהם יושב בפתח האוהל באלוני ממרא ליד העיר חכרון ורואה שלושה אנשים ניצבים מעליו. אברהם מקבל את אורחיו בסבר פנים יפות, כפי שמחייב מנהג הכנסת האורחים. הוא מבקש מאורחיו מעט, אך עושה הרבה. הוא מבקש מן האורחים לאכול פת לחם ולרחוץ את רגליהם. אך בפועל הוא מבקש משרה לאפות כמות גדולה של עוגות מסולת, רץ אל הנער ומבקש ממנו להכין בן בקר רך וטוב וכן מביא לאורחיו חלב וחמאה ודואג לשרתם בזמן הסעודה. השורשים מה"ר ורו"ץ חוזרים פעמים אחדות בתיאור הכנסת האורחים ומדגישים את ההתלהבות הרבה של אברהם בהכנסת אורחיו.

אחד האורחים מבשר לאברהם כי שרה עתידה ללדת "כעת חיה", כלומר בעוד שנה. בשורה זו מפי האורח רומזת כי אורחיו של אברהם היו כנראה האל מלווה בשני מלאכיו. סיפור דומה לסיפור זה מופיע בסיפור הכנעני הקדום "אקהת" (הבן הצייתן), אשר נמצא בעיר אוגרית. דניאל הצדיק עבד בנאמנות את האלים ונתן להם מאכל ומשקה במשך שבעה ימים במקדש וביקש מהם להעניק לו בן. האלים העניקו בן לדניאל. כאשר ישב דניאל תחת העץ בגורן ליד השער, ביקרו אותו שני אלים המופקדים על המלאכה. הוא אירח את האלים בצורה מכובדת והם נתנו לו מתנה (קשת פלאים) עבור כנו. שרה שומעת את הבשורה בהיותה באוהל וצוחקת למשמע הבשורה, מפני שאין היא מאמינה כי בגילה המבוגר תלד בן. צחוקה של שרה מדגיש את הפלא בלידת בן ואת חוסר הסבירות שדבר זה אכן יקרה בגילם המתקדם של שרה ואברהם. לידתו של בנם של אברהם ושרה הוא בגדר נס בשל גילם המתקדם ובניגוד לחוקי הטבע. בנם של שרה ואברהם נקרא בשם "יצחק" על שום צחוק אברהם ושרה על הפלא בלידת בנם.

33-16: הדיון על חורבן הערים סדום ועמורה

שני המלאכים, אשר ליוו את האל, הלכו אל סדום, ואברהם נשאר עם האורח השלישי. בפסוק 22 קיימת תופעה המכונה "תיקון סופרים". משמעות הצירוף "עומד לפני" היא לשרת, ומכיוון שעלול להיווצר הרושם כי האל עומד לפני אברהם ומשרת אותו, שינו הסופרים את הנוסח לנוסח הבא: "ואברהם עודנו עומד לפני ה'". האל מחליט לשתף את אברהם בהחלטתו להשמיד את המקום שנמצאות בו שתי הערים סדום ועמורה. הוא בוחר לספר לאברהם על ההחלטה. מפני שאברהם מחנך את בניו ללכת בדרך האל ובדרך הצדק והמשפט. אברהם מבקש מן האל לפעול על פי הצדק ולגלות חמלה כלפי המקום ולסלוח בעבור מספר מסוים של צדיקים. תחילה אברהם מבקש לסלוח לתושבי העיר בעבור חמישים צדיקים, ובסוף הוא מבקש לסלוּח להם בעבור עשרה צדיקים - הנציגות הקטנה ביותר של הציבור.