• פס' א'-ד': יעקב מבקש מבניו לרדת למצרים כדי לקנות אוכל (לשבור שבר)
• פס' ה'-כ': המפגש הראשון בין יוסף לאחים, יוסף מערים עליהם קשיים
• פס' כ"א-כ"ג: חשבון הנפש של האחים
• פס' כ"ד-כ"ח: האחים יוצאים חזרה לדרכם ויוסף משיב להם את הכסף
• פס' כ"ט-ל"ח: האחים שבים לביתם ומבקשים מיעקב לתת להם את בנימין
אחי יוסף ירדו למצרים בגלל רעב כבד בכנען. כאשר הגיעו אל מצרים זיהה אותם יוסף אחיהם, אך הם לא זיהו אותו. יוסף הושלך לבור והורד מצרימה בגיל שבע-עשרה וכעת גילו מתקרב לארבעים ומראהו החיצוני הוא של איש מצרי בדרגה גבוהה. יוסף לא גילה לאחיו את זהותו והאשים אותם בריגול. האחים ביקשו להיות כנים עם יוסף בתקווה שיבטל את האשמה החמורה, לכן סיפרו לו כי הם בני אב אחד וכי אחיהם הקטן נשאר עימו. דברי יוסף גרמו לאחים להיזכר ולהרהר ביחסם אל יוסף. בפסוקים 22-21 מופיעה "הבטה לאחור" שמתוארים בה תחנוניו של יוסף אל אחיהם בזמן שהשליכו אותו לבור. יוסף מבקש מאחיו לחזור אל ארצם ולהביא את אחיהם הקטן בנימין כהוכחה לאמיתות דבריהם, ובינתיים משאיר את שמעון במאסר עד בואם. כאשר שבו האחים אל יעקב וסיפרו לו על בקשת האיש המצרי להביא את בנימין אליו, סירב יעקב לבקשתם.