מכת בכורות היא המכה העשירית והאחרונה אשר הוכו בה המצרים. המכה התרחשה בחצי הלילה, בין י"ד לט"ו בחודש ניסן, והומתו בה כל בכורי מצרים. הכתוב מדגיש כי האל בעצמו היכה את הבכורות בארץ מצרים. בעקבות מכה זו מתיר פרעה לבני ישראל לצאת ממצרים. בלילה האחרון בני ישראל אוכלים מצות. ובהכנות לקראת היציאה הם נושאים את הבצק צרור בתוך שמלותם כדי שימהר הבצק להחמיץ וכדי שיאכלו לחם, אך גם זה לא מספיק והם אוכלים מצות למחרת, בזמן יציאת מצרים. לפני יציאתם ממצרים העם שואל מן המצרים כלי כסף כמעין שכר עבור עבודתם כמצרים.
העם יוצא מן העיר רעמסס ועובר אל העיר סוכות שליד הגבול. מספר השנים שהיו בני ישראל ממצרים הוא שלוש מאות ושישים שנה, מספר המציין שלמות. מספר היוצאים ממצרים הוא שש מאות אלף, מספר שאף הוא מציין שלמות ואינו כולל את הילדים, הנשים ואנשים נוספים ( נישואי תערובת מצרים לקחו נשים עבריות ולהיפך), אשר אינם מבני ישראל, שהצטרפו אליהם. הלילה האחרון במצרים הוא "ליל שימורים", כלומר לילה בו שמר האל על עמו ולא נתן למשחית לנגוף את בתי בני ישראל במכת בכורות. לכן יהיה לילה זה למשמרת ויחוגו אותו בכל דור.