בני ישראל הגיעו אל קצה המדבר ונשארו באיתם תקופה מסוימת. האל מצווה על משה והעם להסתובב בכיוון דרום-מערב כדי לשוב אל הארץ הנושבת. בני ישראל חנו לפני פי החירות אשר מקומה בצפון-מזרח הדלתא בין "מגדול" הנמצא בצפון-מזרח הדלתא ובעל צפון סמוך לשפת הים. פרעה מחליט לצאת ולרדוף אחרי בני ישראל לפני בריחתם אל המדבר ומצליח להשיגם כאשר הים לפניהם. צבא פרעה ומרכבותיו מעוררים בהלה בקרב העם אשר מתלונן בפני משה כי הוציא אותם ממצרים רק כדי שימותו במדבר.
האל מצווה על משה לתת את פקודת הנסיעה לעם ולהרים את מטהו ולהטות את ידו על הים כדי לסמן שמה שיתרחש יקרה לפי רצונו של האל. עמוד הענן, ההולך לפני המחנה, עובר לעמוד מאחורי מחנה בני ישראל, והוא מפריד כעת בין מחנה מצרים למחנה בני ישראל ומסתיר מעיני המצרים את בני ישראל. במשך כל הלילה היו השמים מכוסים בעננים בפני מחנה מצרים, ועמוד האש האיר את החושך במחנה בני ישראל. משה נטה את ידו על הים, ובמשך כל הלילה השיב האל רוח חזקה אשר גרמה להוביש את המים שנשארו במקום הצר של הים. ים סוף נבקע לשתי ימות ובני ישראל הלכו בחרבה והמים כחומה מימינם ומשמאלם. האל גרם למהומה במחנה מצרים, מרכבות פרעה שקעו בבוץ והגלגלים ניתק מן המרכבות. לאחר מעבר בני ישראל בחרבה נכנסו לים גם מרכבות פרעה, אך אז האל החזיר את המצב לקדמותו וכל צבא פרעה טבע.