סיפור לידת משה נכתב על פי דגם סיפורי לידה ניסיים במקרא, המתארים לידת מנהיגים ואנשים חשובים. בכל סיפורי הלידה הניסית מתוארים שלושה מרכיבים: מצוקה, נס וייעודו של הרך הנולד. לידת משה מתרחשת לאחר גזירת פרעה על השלכת התינוקות הזכרים העברים ליאור. הסיפור מציין בקווים כלליים כי הוריו של משה היו משבט לוי, ואימו החביאה את בנה במשך שלושה חודשים ואז הניחה אותו בתוך תיבת גומא על שפת היאור. המילה "תיבה" (השאולה מן השפה המצרית) נזכרת בסיפור זה ובסיפור המבול בספר בראשית, כדי להדגיש כי משה ונח ושוכני התיבה ניצלו בזכות ההשגחה האלוקית ולא בזכות התיבה שהייתה כלי שיט קטן. בת פרעה ירדה לרחוץ בנילוס. וכאשר ראתה את התיבה ופתחה אותה גילתה תינוק. אחות התינוק אשר הביטה מרחוק הציעה לה לתת לה מינקת מבנות העברים, ולאחר הסכמתה החזירה את הילד אל אימו הביולוגית.
לאחר שהילד נגמל הוא הוחזר אל בת פרעה, אשר העניקה לו את השם "משה". הוראת השם בעברית קשורה למשייתו מן המים, ולפי משמעות זו ראוי היה לקרוא לו בשם "משוי" (מן המים), מפני שהוא אינו פעיל אלא סביל. אך דומה שכשם "משה" מופיע גם רמז לתפקידו בעתיד כמי שמושה את בני ישראל מים סוף ומושיע אותו. גיזרון השם "משה" בשפה המצרית העתיקה משמעותו "בן" או "ילד קטן". ההסבר הכפול לשמו של משה ושתי אימהותיו - הביולוגית העברית והאם המאמצת, בת פרעה - רומז על כפילות בזהותו של משה; משה התחנך בבית המלוכה, אך בחר בזהותו כעברי.
תופעת אימוץ אסופים הייתה ידועה בעולם העתיק. סיפור לידת משה מזכיר את סיפור לידתו של סרגון השני (שמלך בין השנים 2316-2371 לפני הספירה). אימו של סרגון השני הייתה כוהנת ובהיותה כוהנת נאסר עליה להרות, לכן היא הפקירה את התינוק שלה. היא הניחה את תינוקה בתיבה בדומה לאימו של משה על הנהר. אקי, שואב המים, הציל את התינוק ובהמשך הפך התינוק למלך אכד.
משה התחנך בבית פרעה, אך בחר בזהותו כעברי. כאשר יצא לראות בסבלות אחיו וראה איש מצרי מכה איש עברי מעמו של משה, הרג משה את האיש המצרי. למחרת ראה משה שני אנשים עברים ניצים, וכאשר שאל את הרשע מבין שניהם מדוע הוא מכה את אחיו, ענה לו הרשע: "מִי שֶסֶךָ לְאִיש שר וְשפָט, עָלִינוּ--הַלְהֶרְגָנִי אַתָּה אמָר, כאַשָר הֶרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי?". משה חשש לגורלו מפני שהבין כי נודע דבר הריגת המצרי, לכן ברח מפני פרעה אל ארץ מדין. בארץ מדין עזר משה לשבע בנותיו של כהן מדין, אשר סולקו מן הבאר על ידי רועי צאן משה הניס את רועי הצאן והשקה את העדרים של בנות כהן מדין.
הפגישה ליד הבאר רומזת על תפקידו של משה בעתיד: להושיע את עמו ולהיות להם כרועה - מנהיג. כאשר סיפרו בנות כהן מדין לאביהן על מעשה משה, הזמין אותו לשבת בביתו ואף נתן לו את בתו הבכורה ציפורה לאישה. סיפור בריחת משה נכתב על פי דגם הסיפור "הגיבור הבורח". משה, הצעיר בביתו, ברח ממולדתו בגלל חששו מפרעה ומאנשים המבקשים את רעתו לאחר הריגת האיש המצרי. הוא ברח אל מדין והוזמן על ידי כהן מדין לשבת בביתו והוא אף נתן לו את בתו. בעתיד ישוב משה אל ארצו כדי להושיע את עמו ולחדש את העבודה לאלוהי ישראל.