סיכום בראשית י"ט: השמדת סדום והצלת לוט

הפרק נחלק לארבעה חלקים עיקריים:

  • פסוקים 1 - 11: לוט מארח את המלאכים ומגן עליהם מפני אנשי סדום.
  • פסוקים 12 - 23: לוט ומשפחתו נמלטים מסדום.
  • פסוקים 24 - 29: השמדת ערי הכיכר.
  • פסוקים 30 - 38: לוט ובנותיו במערה.
  • פס' 11-1: לוט מגן על המלאכים

    הפרק נפתח כהמשך ישיר לפרק הקודם, שני מלאכים מתוך שלושת המלאכים שביקרו את אברהם, מגיעים כעת לסדום. לוט, שיושב בשער העיר, קם לקראתם, משתחווה אליהם ומציע להם להתארח בביתו. לאחר שכנוע, המלאכים מסכימים.

    השוואת אירוח המלאכים ע"י אברהם (בראשית י"ח 16-1) לאירוחם ע"י לוט (בראשית י"ט 14-1):

    קריטריון להשוואה האירוח ע"י אברהם האירוח ע"י לוט נקודת דמיון/ שוני
    ישיבת המארח בפתח "והוא יושב פתח האוהל כחום היום" "ולוט יושב בשער סדום" שניהם יושבים בפתח, נכונים לאירוח עוברים ושבים. לוט יושב בשער העיר, מקום מרכזי, ומכל האנשים רק הוא קם לקראת האורחים ומזמינם. יש בכך לרמוז על יחסם של אנשי העיר לזרים- ייתכן שלוט חושש לגורלם של האורחים ולכן מיד קם אליהם, לפני שמישהו אחר יפנה אליהם.
    המארח משתחווה לאורחים "וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה" "ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה" שניהם מכבדים את האורחים ומשתחווים להם. לדעת חז"ל אברהם היה מארח נלהב יותר מלוט משום שרץ לקראתם ואילו לוט רק קם אליהם.
    כינוי האורחים "אדונים" וכינוי המארח את עצמו "עבד" "אדוני...אל נא תעבור מעל עבדך" "הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם" כינוי האורחים "אדונים" וכינוי המארח את עצמו "עבד" "אדוני...אל נא תעבור מעל עבדך" "הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם" שניהם פונים אל האורחים בלשון של כבוד ושניהם מזמינים אותם מבלי לדעת שהם מלאכים.
    הצעה לרחוץ "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" "ולינו ורחצו רגליכם" הצעה לרחוץ רגליים "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" "ולינו ורחצו רגליכם" אותה הצעה, אך בסדר שונה. סדר הפעולות שלוט מציע מעט תמוה, משום שיותר הגיוני קודם כל לרחוץ רגליים ואז לשכב לישון ולא להפך. ייתכן והצעתו של לוט מלמדת על חששו הרב מאנשי סדום (רצה שהאורחים ישכבו לישון במהרה).
    המארח מציין שלאחר האירוח האורחים ימשיכו בדרכם "וסעדו לבכם אחר תעבורו" "והשכמתם והלכתם לדרככם" המארח מציין שלאחר האירוח האורחים ימשיכו בדרכם "וסעדו לבכם אחר תעבורו" "והשכמתם והלכתם לדרככם" שניהם מציינים את אותו הדבר, אך לוט מציין שעל האורחים לקום מוקדם בבוקר. שוב בא לידי ביטוי חששו של לוט מאנשי סדום (בשל חשש זה הוא רוצה שהאורחים יצאו לדרכם במהרה).
    התנהגות המארח בשעת האירוח "וימהר אברהם...אל שרה ויאמר מהרי...לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ...ויתן אל הנער...ויקח חמאה וחלב ובן הבקר..." "ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו" הכנסת האורחים של אברהם עולה על זו של לוט: אברהם רץ וממהר, משתף את בני ביתו בהכנות ולבסוף מגיש לאורחיו שפע של מנות יקרות. על לוט לעמות זאת, לא נאמר שמיהר והארוחה שהגיש היא צנועה.
    האורחים מבשרים למארח בשורה מפתיעה "שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" "משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה" לאברהם האורחים מבשרים שבעוד שנה יוולד לו בן משרה, וללוט האורחים מבשרים שסדום עומדת להחרב.
    במשפחת המארח צוחקים למשמע הבשורה "ותצחק שרה בקרבה..." "ויהי כמצחק בעיני חתניו" בשני המקרים הבשורה מפתיעה מאד את השומעים: שרה צוחקת בליבה, וחתני לוט חושבים שהוא מתלוצץ עימם.

    המסקנה העולה מההשוואה היא שאירוחו של אברהם עולה על אירוחו של לוט.

    המסקנה העולה מההשוואה היא שאירוחו של אברהם עולה על אירוחו של לוט. חלק מהפרשנים סבורים שזו הסיבה לכך שהמלאכים הסכימו מיד להזמנת אברהם ואילו להזמנת לוט סירבו בתחילה. סירובם בא לבחון האם לוט יבקש מהם שוב להתארח אצלו או שהזמנתו היא כדי לצאת מידי חובה. לאחר שכנוע, המלאכים מסכימים להתארח אצל לוט ולפני שהם מספיקים לשכב לישון, אנשי העיר מקיפים את ביתו של לוט ודורשים ממנו להוציא אליהם את האורחים במטרה לבצע בהם מעשים מיניים מגונים. באמצעי ספרותי הנקרא "מריזמוס" או "מירזם" (ציון הקצוות לתיאור השלם) הסופר מציין שהקהל שמקיף את ביתו של לוט כולל את כל הגברים בעיר, "מנער ועד זקן, כל העם מקצה" ו- "מקטון ועד גדול". לוט מנסה להציל את אורחיו ופונה לתושבי העיר בדרך של פיוס ופשרה. הוא מכנה אותם "אחי" כדי להדגיש את יחסיו הטובים עמם אך ברור שהוא חושש ממה שהם עלולים לעשות לאורחיו.

    חששו בא לידי ביטוי בשתי פעולות:

    1. כאשר הוא יוצא אל אנשי העיר, הוא סוגר את הדלת אחריו.
    2. על פי כללי האירוח במזרח הקדום, המארח אחראי לביטחון האורחים ולכן לוט מציע לתושבי סדום את בנותיו הבתולות במקום את אורחיו.
    3. יש במעשה זה דמיון למעשה אברהם בבראשית י"ב : בשני המקרים ישנה הפקרת אישה כדי להציל גבר.

    אנשי סדום מסרבים להצעת לוט וניתן לראות בפס' 9 תגובות של קבוצות שונות:

    1. קבוצה שלא רצתה לשמוע יותר את דברי לוט ודרשה שיזוז ולא יפריע: "ויאמרו: גש הלאה"!
    2. קבוצה שבחרה ללעוג ללוט: "האחד בא לגור וישפוט שפוט"- אל תשכח שאתה זר בעיר ואין לך זכות לשפוט אותנו ולומר לנו מה לעשות.
    3. קבוצה שאיימה על לוט: "עתה נרע לך מהם"- נפגע בך יותר ממה שנפגע בהם.
    4. קבוצה שניסתה לשכנע את לוט בדברי נימוס: "ויפצרו באיש בלוט מאד".
    5. קבוצה שנקטה במעשים אלימים: "ויגשו לשבור הדלת".

    פס' 11-10:

    כדי למנוע מאנשי סדום לפרוץ לבית, המלאכים מכים אותם בסנוורים, כלומר באור חזק ומעוור וכך אנשי העיר לא הצליחו לראות את פתח הבית (ניסו עד שהתעייפו מהאור החזק והתייאשו).

    פס' 23-12: לוט ומשפחתו ניצלים ובורחים מסדום

    המלאכים מכינים את לוט ומשפחתו להימלטות מהעיר ומאפשרים לו לקחת עמו את כל בני משפחתו- בנים, בנות וחתנים. לא ידוע לנו על בנים או חתנים שהיו ללוט ונאמר רק שיש לו שתי בנות בתולות, אך ייתכן והיו לו גם בנים ובנות נשואים שגרו מחוץ לביתו. אפשרות נוספת היא שבמילה "חתנים" הכוונה לגברים שהיו מאורסים לבנות לוט. המלאכים מודיעים ללוט על השמדתה הקרובה של סדום ומסבירים ללוט בפס' 13 מדוע העיר תושמד: "כי גדלה צעקתם את פני ה'", כלומר חטאי אנשי סדום גדולים וחמורים ולכן ה' החליט להענישם בהשמדה. הביטוי "גדלה צעקתם" מזכיר את דברי ה' בבראשית י"ח 21-20: "זעקת סדום ועמורה כי רבה...ארדה נא ואראה הכצעקתה...".

    הקשר בין דברי ה' בבראשית י"ח לדברי המלאכים בבראשית י"ט הוא:

    1. קשר של דמיון, חזרה וחיזוק: בשני הקטעים ישנה חזרה על הרעיון שהשמדת סדום נעשתה רק לאחר שה' בדק וגילה שחטאי אנשי סדום אכן חמורים ביותר.
    2. קשר של סיבה ותוצאה: הסופר רומז שהגעת המלאכים לסדום הייתה במטרה לבדוק האם אנשי סדום אכן חוטאים והתנהגותם הוכיחה שכן ולכן נקבעה התוצאה (=השמדתם).

    פס' 16-14:

    לוט מודיע למשפחתו על הצורך להימלט מהעיר אך חתניו אינם מאמינים לו וחושבים שהוא מתבדח. המלאכים מזרזים את לוט להציל את משפחתו אך לוט מתמהמה והמלאכים נאלצים להחזיק בו, באשתו ובבנותיו ולהוציאם מהעיר.

    פס' 23-17:

    המלאכים מצווים על לוט להימלט במהירות מאזור הכיכר אל אזור ההרים. לוט אינו ממהר למלא את ההוראה ומסביר למלאכים שאינו מסוגל להימלט במהירות עד אזור ההרים ולכן מבקש להגיע לעיר קטנה שהיא קרובה ואליה יספיקו להגיע ולהינצל. המלאכים מסכימים לבקשתו ושוב מזרזים אותו להימלט. השורש מ.ל.ט חוזר 5 פעמים בקטע ומדגיש את הצורך בהימלטות מהירה. הדמיון בצליל בין השם "לוט" לבין השורש מ.ל.ט אף יוצר אירוניה: לוט לא מיהר להימלט.

    בקטע זה יש מדרש שם לעיר אליה נמלט לוט: היא נקראת "צוער" משום שלוט תיאר אותה כ"מצער ", כלומר עיר קטנה. מדרש השם מחזק את ראיית הסיפור כולו כסיפור אטיולוגי.

    קושי:

    בשיחת לוט עם המלאכים יש שילוב בין לשון יחיד ללשון רבים : "כהוציאם אותם החוצה... ויאמר לוט אליהם אל נא אדוני"- לשון רבים, "הנה נא מצאתי חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי"- לשון יחיד.

    פתרונות:

    1. אחד המלאכים בכיר יותר מהשאר ולכן הוא הדובר העיקרי.
    2. ה' הוא הדובר. כאשר מדובר בהחלטות חשובות, ה' הוא המחליט, המבשר והמבצע.

    השוואת בראשית י"ט לשופטים י"ט (="פילגש בגבעה")

    בשופטים י"ט מסופר על אדם משבט לוי, שהולך עם נערו ופילגשו מבית לחם (שבממלכת יהודה) לנחלת שבט אפרים. כשהלילה מגיע, הם מחפשים מקום ללון בו. הנער מציע את העיר יבוס אך האדון מסרב. הוא מעדיף ללכת קצת יותר רחוק עד לעיר הישראלית גבעה (שייכת לשבט בנימין) וזאת משום שהוא מעדיף ללון בקרב בני ישראל. כשהשלושה מגיעים לעיר גבעה הם נדהמים לגלות שאף אחד לא מציע להם להתארח בביתו. לבסוף עובר במקום איש משבט אפרים, שיש לו בית בעיר גבעה, והוא מציע לארחם. בזמן שאכלו בביתו, הקיפו אנשי העיר את הבית ודרשו מהמארח להוציא את האורח הלוי כדי שיוכלו "לדעת אותו", כלומר לעשות בו מעשים מיניים. המארח מבקש מהקהל לא לפגוע באורחו ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגשו של הלוי כתחליף ללוי. אנשי העיר מסרבים ולבסוף פילגשו של הלוי מושלכת החוצה אליהם. הם אונסים אותה ומתעללים בה במשך כל הלילה, ולפנות בוקר היא מתה על סף דלתו של המארח.

    נקודות הדמיון בין סיפור "פילגש בגבעה" לבין בראשית י"ט הן:

    1. בשני הסיפורים שני גברים מתארחים בעיר שאינה עיר מגוריהם (בראשית י"ט 1, שופטים י"ט 15, 18).
    2. בשני הסיפורים המארח אינו מילידי המקום (בראשית י"ט 9, שופטים י"ט 16).
    3. בשני הסיפורים המארח נוהג באדיבות לאורחים (בראשית י"ט 3-1, שופטים י"ט 21-20).
    4. בשני הסיפורים בית המארח מוקף בהמון אנשים תושבי העיר הדורשים מהמארח להסגיר לידיהם את האורחים (\אורח) כדי שיידעו אותם (בראשית י"ט 5, שופטים י"ט 22).
    5. בשני הסיפורים המארח יוצא מביתו אל אנשי העיר ומנסה לפייסם ולהניא אותם ממעשיהם (בראשית י"ט 8-7, שופטים י"ט 23).
    6. בשני הסיפורים המארח מציע אשה (\נשים) במקום הגבר (\גברים) שהקהל דורש (בראשית י"ט 8, שופטים י"ט 24).
    7. בשני הסיפורים נסיון המארח נכשל (בראשית י"ט 9, שופטים י"ט 25).
    8. יש דמיון לשוני בין הסיפורים. דוגמאות למשפטים שמופיעים בשני הסיפורים: "אל נא אחי תרעו" (בראשית י"ט 7, שופטים י"ט 23), "אנשי העיר....נסבו את הבית" (בראשית י"ט 4, שופטים י"ט 22), "אוציאה נא אותם...ועשו להם הטוב בעיניכם" (בראשית י"ט 8, שופטים י"ט 24).

    נקודת השוני העיקרית בין הסיפורים היא:

    בבראשית י"ט המלאכים אינם נמסרים לאנשי העיר, אלא להפך- מונעים מאנשי העיר לבצע את זממם, ומצילים את לוט ומשפחתו. לעומת זאת, בשופטים י"ט הפילגש מושלכת אל ההמון הפרוע וסובלת התעללות ממושכת עד מותה.

    הקשר בין הסיפורים:

    רוב החוקרים סבורים ששופטים י"ט נכתב לאחר בראשית י"ט ומתבסס עליו. מטרת מחבר שופטים י"ט הייתה להכפיש את אנשי העיר גבעה ולתארם כאנשים רעים ואלימים וזאת משום שהעיר גבעה הייתה עירו של שאול המלך, והמחבר היה מאנשי דוד, יריבו הפוליטי של שאול. החוקרים סבורים שהמחבר רצה להציג את שאול כמלך לא ראוי, שמוצאו מעיר של אנשים חוטאים, שהנעשה בה חמור יותר אף ממה שנעשה בעיר סדום הידועה לשמצה!

    פס' 29-24: השמדת ערי הכיכר

    פס' 24:

    לוט נמצא במקום מוגן, הגיע לעיר צוער ולכן כעת ה' משמיד את ערי הכיכר האחרות באמצעות המטרת גפרית ואש מהשמים. על פי דברים כ"ט 22 ה' המטיר על ערי הכיכר לא רק גפרית אלא גם מלח ואדמות הערים הפכו לשממה. עונש זה היה מקובל בימי קדם: מלכים כובשים נהגו להעניש ערים מרדניות בחורבן מוחלט ובזריית מלח וגפרית כדי שהאדמה תישאר שוממה לדורי דורות.

    פס' 28-27:

    בשל החורבן המוחלט, אברהם שמשקיף בבוקר אל הנוף, לא רואה עוד את ערי הכיכר אלא רק ענני עשן ואדים.

    לשאלה מדוע ניצל לוט יש מס' תשובות אפשריות:

    א. על פי פס' 16: כיוון שה' ריחם עליו ("....בחמלת ה' עליו....").
    ב. על פי פס' 29: או בזכות קרבת המשפחה בין לוט לאברהם ("....ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה") או בזכות השיחה שהייתה בין אברהם לה' שגרמה לה' להציל את הצדיק היחיד בסדום.

    פס' 38-30: לוט ובנותיו במערה

    לוט נמלט אל ההרים ויושב במערה עם בנותיו. בנות לוט סבורות שהעולם כולו נחרב ולא נותרו בני אדם נוספים. הבת הבכורה אומרת שעליהן לשכב עם אביהן כדי שיהיה המשך לגזע האנושי בעולם. משום שזהו מעשה של גילוי עריות, היא מציעה להשקות את לוט לשוכרה כדי שישתף עמן פעולה. בפס' 33, בלילה הראשון, הבת הבכורה שוכבת עם אביה ובפס' 35, הלילה השני, הבת הצעירה שוכבת איתו. המספר מדגיש שבשתי הפעמים לוט לא היה מודע למה שקורה, לא ידע שהוא מקיים יחסי מין עם בנותיו. יש כאן אירוניה שבאה לידי ביטוי בשורש י.ד.ע- לוט הציע לאנשי סדום לעשות מעשה מיני פסול בבנותיו והן גמלו לו בכך שעשו בו מעשה מיני פסול. יש כאן מידה כנגד מידה- הוא רצה לכפות עליהן מעשה מיני מגונה והן כפו עליו מעשה מיני מגונה. מיחסי המין של לוט עם בנותיו נולדו שני בנים: הבת הבכורה יולדת את "מואב"= בן שנולד לי ממשכבי עם אבי. הצעירה יולדת את "בן- עמי"= בן שנולד לי ממשכבי עם בן משפחתי. סיפור זה מהווה הסבר אטיולוגי: מהבן "מואב" יצא העם המואבי, ומהבן "בן עמי" יצא העם העמוני. יש כאן נסיון להשמיץ עמים אלו באמצעות הצגת מוצאם כנובע מגילו עריות. סביר להניח שהסיפור חובר בתקופה בה היחסים הפוליטיים בין ישראל לעמים אלו היו מתוחים והסיפור שימש כדרך להשמיצם. בעיני רוב הפרשנים מעשה בנות לוט אינו נתפס כחטא משום שכוונתן הייתה טובה ונעשתה לטובת האנושות. אחדים מחכמי חז"ל גינו מעשה זה וראו בו את הסיבה לאיסור המופיע בדברים כ"ג 7-4 להתחתן עם עמונים ומואבים: משום שעמים אלו נוצרו מיחסים של גילוי עריות, אין להתחתן עמם.

    השוואת סיפור לוט ובנותיו (בראשית י"ט 38-30) לסיפור נוח וחם (בראשית ט 27-18):

    נקודות הדמיון בין הסיפורים:

    1. בשני הסיפורים האב שיכור בעת המעשה ואינו מודע למה שקורה (ט 21, י"ט 33).
    2. בשני הסיפורים הבן\ הבת עושים באב מעשה מיני פסול (ט 24-22, י"ט 35-32).
    3. בשני הסיפורים הבן\ הבת מדברים עם האח\ אחות על המעשה (ט 22, י"ט 32-31, 34).
    4. בשני הסיפורים המשתתפים במעשה הם ניצולים מהשמדה שנעשתה בידי ה' (ט 18, י"ט 30-29).
    5. בשני הסיפורים מדובר בסיפור אטיולוגי שמטרתו להשמיץ עמים יריבים של ישראל.

    נקודות השוני בין הסיפורים:

    1. בסיפור נוח ובנו חם- מסופר על תגובת נוח לאחר שהתעורר משנתו. נוח ידע מיד שנעשה בו מעשה מיני, ידע מי עשה אותו והגיב בקללה קשה לבנו. בסיפור לוט ובנותיו- לא מסופר על תגובתו לאחר האירוע.
    2. בנות לוט עשו את המעשה מתוך כוונה טובה ואילו בנו של נוח עשה את המעשה מתוך כוונה רעה- זלזול בכבוד אביו ואולי אף פגיעה גופנית ממש.

    סיכום הפרק ונקודות נוספות לדיון

    1. סדום ועמורה כמושג מקראי-

    ערים אלו נזכרות מספר פעמים במקרא ומשמשות כסמל וכדוגמא לחטאים ולעונשים קשים:
    • התנהגותם של אנשי סדום ועמורה היא סמל להתנהגות לא מוסרית ומושחתת .
    • עונשם של ערים אלו הוא סמל ודוגמא לעונש נוראי מידי שמיים .

    2. דמותו של לוט-

    לוט מוצג בפרק כדמות חלשה וחסרת אונים:
    • הכנסת האורחים שלו לוקה בחסר לעומת זו של אברהם.
    • אנשי סדום דוחים את נסיונות הפיוס שלו, ואם המלאכים לא היו מצילים אותו, אולי אנשי סדום אף היו פוגעים בו.
    • כאשר הוא נמלט מהעיר- הוא מתמהמה ולא מקשיב לאזהרות המלאכים, עד שהם נאלצים לאחוז בו ולהוציאו מהעיר.
    • כשהוא נמצא מחוץ לעיר הוא מצהיר על חולשתו ומתחנן על חייו- הוא מבקש שהעיר צוער לא תושמד כדי שיוכל להסתתר בה.
    • בנותיו עושות בו כרצונן והוא מתגלה בשיא חוסר האונים שלו.