סיכום בראשית כ"ד – נישואי רבקה ליצחק

פס' 1-9: אברהם שולח את אליעזר לקחת אישה לבנו יצחק

פס' 1-4:

"וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽה' בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל"– תיאור זקנת אברהם שהתברך בכל.

אברהם חושש שיצחק (בן ה-40) ישא אישה כנענית, הוא משביע את עבדו הבכיר אליעזר ("עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ") שילך לארץ מולדתו של אברהם (ארם נהריים), שיביא לו משם אישה. אברהם מונע את ירידת יצחק לשם, כי הוא ממשיכו ויורש הארץ. אברהם מלווה את שבועתו במעשה סמלי: "שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי" וכך אליעזר עושה.

המשמעות לסמל: צאצאים מכונים "יוצאי ירכיים", הירך רומז למקום ברית המילה, שהי אות הברית בין ה' לנשבע (בר' י"ז) = התחייבות הנשבע לצאצאי המשביע, לקיים את השבועה בשם הברית שבינו לבין ה'.

קושי:

אברהם מסתייג מנישואי בנו לכנעניות, אך גם בנות חרן עבדו אלילים.

פתרונות:

* הכנעניות היו ידועות בשחיתות מינית ובמעשים מתועבים (הקרבת בכורים למולך), אברהם רוצה לשמור על טהרת משפחתו ודתו. גם בדברים ז' 4-1 מובע חשש שהכנענים יגרמו לבני- ישראל לעזוב את ה' ולעבוד אלילים.
* הכנעניות נמצאות בקרבת בית הוריהן, נתונות להשפעתם ודרכם, לעומת זאת, אישה מארץ רחוקה, תקבל את האמונה המונותאיסטית של יצחק משפחתו, ללא השפעה חיצונית.

יצחק מוצג כפאסיבי (כאן ובהמשך) – אינו יוזם נישואין, או מחפש לעצמו כלה, לא בוחר באשתו – אלא אביו והעבד פועלים למענו.

פס' 5-9:

העבד חושש שהאישה אולי לא תֹאבֶ֣ה (=לא תסכים) לבוא לארץ כנען, ושואל אם במצב כזה יסכים אברהם שיצחק ילך לארצה: "הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם?"

אברהם שולל זאת לחלוטין בנימוק: "ה' אֱלֹק֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם" (7) – הארץ הובטחה לזרעו בברית עם ה', בכך אברהם מביע את בטחונו שה' יסייע לו במציאת אישה לבנו. כמו כן, ישנו חשש שיצחק ייטמע יצחק בין עובדי האלילים. העבד נשבע שיעשה כדבר אברהם: "וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֨בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה".

פס' 10-27: המפגש בין העבד (אליעזר) לרבקה

פס' 10-11:

העבד לוקח עמו מתנות ("כָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו") ועשרה גמלים והולך לארם נהריים (חרן), לעירו של נָחֽוֹר (=אחי אברהם) כעדי להרשים את משפחת הכלה בעושר הרב של אדונו. לעת ערב הוא וגמליו נעמדים ליד באר מים, בזמן שאיבת המים ע"י בנות העיר.

פס' 12-14:

לפני בואן מתפלל העבד לה' שיְזַמֵן לפניו את הכלה: "ה' אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א (מלשון מקרה) לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם".

הוא קובע אות, שאם יתממש יהיה זה הסימן שזאת הכלה המיועדת: "וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה --- אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי" (14) – הנערה שיבקש ממנה מים --- ומיוזמתה תציע להשקות אותו וגם את גמליו --- סימן שהיא הכלה המיועדת.

המטרה – לבחון את טוב ליבה, נדיבותה וחריצותה של הנערה, שהרי השקיית עשרה גמלים האוגרים מים לשלושה ימים, היא טרחה גדולה מאוד.

פס' 15-16:

במקרה רבקה מגיעה (בת בְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם) לשאוב מים, מקריות המכוונת ע"י ה'. על רבקה נאמר באפיון ישיר שהיא: "טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ" (16).

פס' 17-21:

העבד רץ לקראתה, ובוחן לפי האות שקבע: "וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ", רבקה מכנה אותו "אֲדֹנִ֑י", משקה אותו מיָדָ֖הּ ומוסיפה: "גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת" – בהתאם לאות שקבע.

בהמשך מתוארת באפיון עקיף (= באמצעות מעשיה ודבריה) פעלתנותה של רבקה בריבוי פעלים: היא עושה פעולות מאומצות בזריזות "וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו"- רבקה עושה הכל לבדה.

העבד רואה את חריצותה החריגה ומבין שה' נענה לתפילתו: "וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה (=משתומם, מתפלא) לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ ה' דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא (?)".

פס' 22-23:

העבד עדיין אינו יודע אם הנערה ממשפחת אברהם, ובכל זאת מעניק לה מתנות יקרות: "וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב... וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ..." ורק אח"כ שואל: " בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ ? הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין ?" – כעדות להתלהבותו מתכונותיה. הוא מחליט שהיא האישה הראויה ליצחק, לפני שהוא יודע אם היא בת למשפחת אברהם.

פס' 24-26:

רבקה מזדהה: "בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר", ובנדיבות מציעה לו ללון בבית אביה וגם אוכל לגמליו: "גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן".

פס' 27:

העבד מודה לה' שעשה חסד עם אדונו אברהם, כשזימן את הנערה והנחה אותו להגיע למשפחת אברהם: "... בָּר֤וּךְ ה' אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֨רֶךְ֙ נָחַ֣נִי (הנחה אותי) ה' בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי".

פס' 28-60: העבד בבית בתואל

פס' 28-33:

רבקה רצה לבשר למשפחתה על הגעת האיש. לָבָ֑ן, אחיה מקבל את פני העבד (גם בפס' 50). במשטר הפטריארכלי הנהוג בתקופה זו, האח היה אחראי לגורל אחותו בעניינים חשובים כגון סידורי נישואין, אחי הכלה תפס את מקום האב.

המספר מדגיש שהתכשיטים שהעבד העניק לאחותו, הם הדבר הראשון שמשכו את עיני לבן "וַיְהִ֣י׀ כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֮ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒" בשל כך לבן תאב הבצע מזמין את האורח וגמליו בהתלהבות ודואג לכל צרכיהם.

פס' 33-48: סיפור העבד לבני המשפחה

העבד אינו מוכן לאכול לפני שיספר את סיפורו. באריכות ובפירוט הוא מספר על שליחותו:

על שיחתו עם אברהם, על תפילתו ליד הבאר, על פגישתו עם רבקה, על מעשה רבקה ועל נתינת הצמידים לה – תוך הוספה / השמטת פרטים – זוהי תופעת החזרה (חזרה מגוונת) = אמצעי ספרותי הקשור ליסוד מבני

דרכה של תורה לקצר, לכן פרשנים רבים התייחסו לפירוט ולאריכות. חז"ל אמרו: "העבד החוזר על הסיפור מראה לקורא את חוכמתו הרבה... את תכנונו המוקדם ואת יעילותו בביצוע משימות שהוטלו עליו. על כן נאמר: 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים'".

סיפור הכתוב סיפור העבד בפני משפחת רבקה
א. פירוט העושר נאמר בכלליות: " וַֽה' בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל" (1). העבד מפרט את עושרו הרב של אברהם, ומציין שייתן לבן זקוניו היחיד את כל רכושו: "וַיִּתֶּן־ל֞וֹ (ה') צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ ... וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ ... בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ" (36-35).
אליעזר מפרט ומאריך על עושרו של אברהם אדונו, כדי להרשים את משפחת רבקה שתסכים לשידוך, הוא גם מציין שיצחק הוא בן יחיד שיירש את כל רכוש אביו.
ב. טשטוש ניגודי האמונה בין אברהם למשפחת רבקה אברהם משביע את העבד "בַּֽה֙' אֱלֹק֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹקי הָאָ֑רֶץ" (3). העבד מזכיר את השבועה, אך משמיט את שבועתו בה' (מונותאיזם): " וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י" (37).
בני משפחת רבקה עובדי אלילים (פוליתאיסטים) וה' אינו ידוע בארם נהריים, העבד נמנע מלהבליט את הפערים האידיאולוגיים בעין אברהם למשפחת רבקה, ונמנע מיצירת חיכוכים.
ג. הדגשת הזיקה המשפחתית אברהם רצה שכלת בנו תהיה מחרן: " אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק" (4), ולא דרש שהכלה תהיה מקרובי משפחתו. העבד מדגיש שאברהם רצה שידוך רק עם בני משפחתו: " אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי" (38, 40).
העבד רוצה לתת כבוד למשפחה ולגרום לבני המשפחה להרגיש מחוזרים, להרגיש שאברהם רוצה בנישואין רק עימם (פס' 4 – מול פס' 38; פס' 7 – מול פס' 40).
כמו כן בסיפור הכתוב נאמר שאליעזר: קודם נתן את המתנות ורק אח"כ --- שאל ביתו של מי היא; אך בסיפורו למשפחתה אומר שקודם שאל ביתו של מי היא ואח"כ --- שם את הנזם והצמידים עליה. בכך מחמיא למשפחה, שרק לאחר הידיעה שהיא בת בתואל- רצה בה. (פס' 23-22 – מול 47).
אילו היה אומר שנתן את המתנות לפני שידע מי היא, בכך היה מכחיש את דבריו הראשונים שנשלח לקחת אישה רק ממשפחת אברהם – ומשפחת היתה אומרת: "היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא ?" (רש"י).
ד. השמטת תיאור חריצותה של רבקה בפס' 20-18 – מופיע תיאור נרחב של חריצות הנערה, השואבת מים מהבאר ומשקה את העבד ואת עשרת גמליו. בבית משפחת רבקה – העבד אינו מרחיב בשבחה של רבקה.
העבד מקצר בתיאור חריצותה של רבקה, כדי שלא יעלו את מחיר המוהר על ביתם החרוצה (פס' 20-18 – מול פס' 40).

העבד מדגיש שהשידוך הוא רצון אלוקים:

אמנם הם אינם מכירים את ה', אך אמונתם האלילית אינה סותרת את התפיסה לפיה רצוי ששידוך זה יהיה מבורך משמיים, לכן העבד מציין (40, 42, 48) שהא-ל הדריך אותו בדרכו וסייע לו במציאת רבקה.

בפס' 60-49 נזכרות פעולות הנוגעות להליך האירוסין:

פס' 49 - לאחר המונולוג הארוך שנשא העבד הוא מבקש את ידה של רבקה: " וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת (עם) אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל".

פס' 50-60: הסכמת המשפחה לנישואי רבקה ליצחק ונסיעתה לארץ כנען

פס' 50:

משפחת רבקה מסכימה לנישואיה ליצחק: " וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵה' יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב" – קודם לבן, אחיה, מביע הסכמה לנישואין מתוקף היותו אחראי על גורל אחותו, ורק לאחר מכן אביה.

פס' 52-54:

לאחר הסכמתם לנישואים, העבד משתחווה לה' לאות תודה ומעניק מתנות נוספות לרבקה ולמשפחה, שהן מעין מוהר (53), ולאחר מכן עורכים משתה / סעודה – כחלק מתהליך האירוסין.

פס' 55-60:

העבד מבקש לקחת את רבקה לארץ כנען, במשפחתה משיבים: "נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ" (57). הם קוראים לה ושואלים: " הֲתֵלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה ?", " וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ" (58) – יש חשיבות לדעתה; זהו רמז מטרים לדמותה בהמשך הסיפורים: היא היוזמת והאקטיבית (פעילה) – יצחק לעומתה פאסיבי.

מפס' 5, 8, 57 משתמע ששאלו את הנערה אם היא מעוניינת בשידוך, והיא יכלה לסרב.

אחי רבקה שולחים אותה עם המינקת שלה ועם משרתות לקראת חייה החדשים (59, 61);
והם מברכים אותה לרגל נישואיה: " אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו" (60).

ניבים וביטויים:

"זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים" (1) = אדם שהגיע לזקנה מופלגת.
"הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ" (17) = השקי אותי מעט מים מהכד שלך!
"נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ" (57) = נברר את רצונו של מי שקשור לנושא הנידון.

פס' 61-67: המפגש בין רבקה ליצחק בארץ כנען

העבד, רבקה, נערותיה והמינקת מגיעים לארץ כנען. רבקה רואה את יצחק שיצא לָשׂ֥וּחַ (לטייל/ להתפלל) לעת ערב. לאות כבוד כלפיו "וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל" (64), פן תהיה למעלה על הגמל והוא למטה כשייגש אליה. היא שואלת את העבד על זהות האיש: "מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ ?" והעבד עונה: "ה֣וּא אֲדֹנִ֑י". מטעמי צניעות "וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס" (65) – במסורת היהודית, בשעת טקס הכלולות הכלה מכסה את פניה, והבסיס למנהג זה הוא המעשה של רבקה.

הפרק מסתיים ב- "וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ" (67) – יצחק ורבקה נישאים.

יצחק אוהב אותה ומוצא בה נחמה על מות אמו שרה;
היא ממלאת את החלל שהותירה אמו האהובה;
כך היא תפסה אצלו את מקומה של שרה אמו הן פיזית ("אֹ֨הֱלָה֙" של "שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ") והן רגשית ("וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ").

לפי אלטר במקרא יש שלושה סיפורים השייכים לסצנות דפוס סיפורי אירוסין ליד הבאר: לכל סיפור יש דגשים מסויימים וקווים ייחודיים שיהיו בעלי משמעות להמשך הסיפור.

בבראשית כ"ד 53-10 – סיפור אירוסי יצחק ורבקה.
בבראשית כ"ט 20-1 – סיפור אירוסי יעקב ורחל.
בשמות ב' 22-15 – סיפור אירוסי משה וציפורה.

המרכיבים המשותפים לסיפורים אלה: (מומלץ לזכור לפי נ פ ל ב ס ה):

1. נסיעת החתן (או נציגו) לארץ נכר – נציג החתן (העבד) יוצא לחפש כלה – דבר המלמד על הפאסיביות של יצחק הנעדר מהאירוע החשוב כל כך בחייו.
2. פגישה עם הנערה (או נערות) ליד הבאר, האורח שואב מים עבורה (הבאר מסמלת פריון) – כאן נזכרים בתוליה וייחוסה של הנערה, כדי להוכיח שהיא כלה ראויה (16-15). בסיפורנו – רבקה היא השואבת מים ולא הגבר – דבר המלמד על דמותה הדומיננטית.
3. בשורת הנערה בריצה לבני ביתה על בוא האיש הזר ויש שימוש בפועל ר.ו.ץ (או מ.ה.ר) (28).
4. סעודה נערכת בבית הכלה לכבוד האיש הזר (33).
5. הסכמת המשפחה לנישואין בין האיש (יצחק) לנערה (51-49).

חשיבות הסצנה הזאת להבנת הדמויות:

רק בסיפור אירוסי יצחק ורבקה יש סטייה של ממש ושינוי מהותי מהדגם שהציע אלטר – היפוך תפקידי החתן והכלה. יצחק, החתן עצמו, נעדר מסצנת האירוסין הגורלית בחייו, ואינו שואב מים לכלה אלא רבקה, הכלה, שואבת מים למען בא כוחו של החתן, שנשלח ע"י אבי החתן.

לכך משמעות סמלית ורמז מטרים להמשך הסיפורים: יצחק – כל חייו יהיה דמות פאסיבית, לעומתו רבקה – כל חייה תהיה פעילה וחזקה.